שיטת המחקר

שיטת המחקר

במסגרת עבודת החקר שלי השנה, אחקור את נושא ההומוסקסואליות בספורט.ברצוני להבין מה עומד מאחורי התפיסה החברתית שקיימת היום, לפיה גבר המשחק בקבוצת כדורגל מסוימת או בקבוצת כדורסל וכמו כן ידוע בקרב הציבור, חייב להיום תואם ל"ציפיות" של החברה וכמו כן של שאר בכירי הספורט. להיות "מאצ'ו", דמות המסמלת כוח, חוסן וגבריות מעל לכל. שמנגד, עומדת התפיסה החברתית לפיה נשים לסביות הפעילות בעולם הספורט היא דבר מקובל ביותר ובמקרים רבים גם הכרחי. ברגע שרואים אישה בקבוצת כדורגל או כדורסל מיד היא מצטיירת כגברית יותר וולגרית ומיד עולה המסקנה כי היא כנראה לסבית. ומכאן עולה השאלה, למה גבר ספורטאי בעל נטיות מיניות מסוימות אוטומטית מצייר דבר שלילי בעוד אישה ספורטאית בעלת נטיות מיניות ישירות מתקבלת פה אחד כמשהו "רגיל" ולגיטימי.

כמו כן, אני סקרנית למצוא מהם המניעים לכך שהאפשרות שגבר הנמצא במעמד זה יחליט לצאת מהארון ולשתף את הציבור בנטיות המיניות שלו לא באה כלל בחשבון, מאחר והומו אוטומטית מצייר דמות נשית שלא יכולה להשתייך לעולם הספורט.

ישנם מס' כלים שיעמדו לרשותי בביצוע המחקר, ראשית אשתמש במספר מאמרים וכתבות העוסקים בנושא, בראש ובראשונה במחקר של ד''ר עמית קמה שבוחן את ההתנהגות של הומוסקסואלים ולסביות באופן כללי, מה שיעזור לי להבין האם ללא קשר לספורט קיים חשש ליציאה מהארון או להפך, גאווה רבה. כלי מחקר נוסף שישרת אותי הוא כמובן המדיה, תכניות טלוויזיה שמבטאות במדויק את נושא העבודה שלי. אני אשתמש בתכנית "אנחנו במפה" שהיא תכנית סאטירה שמבוססת על אמרות אמיתיות לחלוטין של בכירי ספורט, שמקבלות מעמד הומוריסטי וסאטירי ע''י ביטוי האמרה בסצנה.

לדוגמה: סצנה המציגה אמרה של דוקטור גלילי (סוציולוג ספורט) שלטענתו קיים בחברה הישראלית פחד מכך שילדה שתעסוק בספורט תצטייר מיד כלסבית, שכן היא מחדדת את הנושא אותו אני הולכת לחקור.

                                                   

בנוסף, בכדי שאצליח לחדור לעומקו של הנושא אותו אני חוקרת, אין דרך טובה יותר לביצוע מאשר לבחון את הנושא מקרוב, מאדם שחווה בעצמו את היציאה מהארון תוך היותו במעמד בכיר בעולם הספורט כשחקן כדורסל ותיק ומוצלח בתעשייה.

גילי מוסינזון, גובהו 2.00 מטרים, משחק בעמדת הסמול פורוורד בקבוצת מכבי בת ים מהליגה הארצית בכדורסל. משנת 1998 עד לשנת 2014 עבר בקבוצות כדורסל רבות ועם השנים צבר מוניטין והכרה בקרב החברה הישראלית ובכלל.

לפני כחצי שנה התוודה גילי מוסינזון בפוסט אמיץ במיוחד בפייסבוק, כי הוא נמשך לשני המינים וכך הרגיש כל חייו.

הפוסט בו גילי חשף את משיכתו לשני המינים

בפוסט זה גילי העביר ביקורת חריפה על ראשי המועדונים בהם שיחק, על מאמני קבוצות וכמו כן על האוהדים.

הוא טען כי הם הומופובים שלא נותנים מקום לקהילה הגאה בספורט, וכי הם אינם עשו שום צעד השנה ובכלל למען העלאת המודעות בקרב הקהילה הלהטבי"ת בחברה הישראלית.

הוא הוסיף בכתבה, כי בנוסף להתנהלות המבזה שלהם, חלקם אפילו צועקים כיום

על השחקנים שהם כוסיות ורצים כמו הומואים. כתבה זו מתחברת בדיוק לנושא שלי, והיא גם מחדדת את הטענה שלי.

כפי שציינתי, המיתוס הזה שקיים בייחוד בקרב מקבלי ההחלטות בספורט, לפיו הומואים הם אוטומטית "כוסיות", מסמלים נשיות וחוסר כוח לא יכולים להשתתף בספורט ולהיות באותו מעמד כמו של כריסטיאנו רונאלדו לדוגמא, או מסי.

גילי הוא דוגמה חייה לגבר שכל חייו עסק בספורט, והיווה את "המודל הנורמטיבי" של שחקן כדורסל, גבוה, שרירי וחסון, בחורות לא היו בשבילו דבר שקשה להשיג, וכמו כן בעל מוניטין.

בפוסט שכתב מוסינזון אמר "תשאלו את המאמנים. את יושבי הראשים, ואת הקהל מדוע ספורטאים מקצוענים לא יוצאים מהארון".

על כן, אני הולכת לשאול אותו מספר שאלות שיתייחסו ליציאתו מהארון. האם הוא חווה קשיים בתהליך זה? האם הוא חשש לפני היציאה מהארון? האם קרה מקרה מסוים שגרם לו להבין שזה הזמן לשתף את העולם בנטיותיו המיניות (שכן מוסינזון טען כי כל חייו  הוא נמשך לשני המינים), מה דעתו על התנהלות ענף הספורט בכל הנוגע לקבלת "השונה", האם חל שינוי ביחס כלפיו לאחר יציאתו מהארון, הן מטעם אוהדים והן מטעם בכירים בעולם הספורט וכמובן, האם לדעתו קיימת דרך להביא לשינוי במצב הקיים ובתפיסה החברתית השוללת את קיומו של ההומוסקסואל בענפי הספורט או שמא התפיסה הינה חיונית ומוצדקת.

לבסוף, החלטתי לערוך סקר, בן 5 שאלות שעוסק במעורבות גברים ונשים בעלי נטיות מיניות בעולם הספורט, כאשר הנשאלים ענו בדירוג של מ1 (המביע אי הסכמה מוחלטת) עד 5 (המביע הסכמה במידה רבה).

בתחילת השאלון התבקשו הנשאלים להציג את מינם ואת גילם.

מינם של הנשאלים הם חלק מהמדדים אליהם אתייחס בשכלול התוצאות מאחר ומחקרים רבים בחנו את הקשרים בין עמדות כלפי הומוסקסואליות לבין משתנים רבים, בניהם מין הנחקרים, ונמצא כי גברים מחזיקים בעמדות שליליות יותר כלפי הומוסקסואליות מנשים וכן העמדות שליליות יותר ככל שעולים עם הגיל (שילה, 2009).

הנשים, ייטו לעמדות חיוביות יותר בכל טווח הגילאים מ15-30.

ניתן להסיק זאת מעצם העובדה כי גברים לרוב מחזיקים בעמדות שיפוטיות וביקורתיות יותר, לעומת הנשים שיותר מקבלות וסובלניות.

השאלות-

1. הומואים מציירים עבורי דמות נשית שלא יכולה להשתייך לעולם הספורט.

2. אני מעודד השתתפות של שחקנים הומואים בקבוצות ספורט.

3. שאני רואה אישה שפעילה בקבוצת כדורגל\כדורסל אני אוטומטית חושב שהיא לסבית.

4. אחד מתוך שלושת הספורטאים יצא מהארון ב3 השנים האחרונות. מי הוא לדעתכם הספורטאי?

שאלתי את השאלה זו במטרה לבחון האם התפיסה החברתית אותה חקרתי במהלך העבודה היא נכונה, התפיסה כי כל ענף ספורט משדר "מדד גבריות" שונה, כלומר ענפי ספורט כמו טניס, התעמלות אומנותית, שחייה וכו' בהם משתתפים גברים משדרים יותר נשיות ופחות כוחניות ואגרסיביות כמו ענפי ספורט אחרים- בניהם כדורגל, כדורסל, פוטבול וכו'.
על כן בחרתי 3 ספורטאים, כאשר שחקן אחד מגיע מהתעמלות אומנותית והוא אינו הומו, שחקן שני שמגיע מטניס וגם הוא אינו הומו, ושחקן שלישי שמגיע מעולם הכדורסל והוא יצא מהארון לפני כשנה.
ההשערה שלי היא שמרבית הנשאלים יענו כי השחקן שיצא מהארון הוא או השחקן מההתעמלות האומנותית או שחקן הטניס, ולא שחקן הכדורסל.

והשאלה החמישית והאחרונה ששאלתי היא אם שחקן הכדורגל שאני הכי אוהב יצא מהארון אני אפסיק לאהוד אותו ואת הקבוצה בה הוא משחק.

בסופו של תהליך, אני מצפה לבדוק כיצד גיל הנשאלים ישפיע על תשובותיהם, וכמו כן לבדוק האם התפיסה החברתית אותה אני חוקרת (לפיה גבר המשחק בקבוצת כדורגל מסוימת או בקבוצת כדורסל וכמו כן ידוע בקרב הציבור, חייב להיום תואם ל"ציפיות" של החברה וכמו כן של שאר בכירי הספורט- להיות "מאצ'ו", דמות המסמלת כוח, חוסן וגבריות מעל לכל. ועל כן, האפשרות שגבר הנמצא במעמד זה יחליט לצאת מהארון ולשתף את הציבור בנטיות המיניות שלו לא באה כלל בחשבון, מאחר והומו אוטומטית מצייר דמות נשית שלא יכולה להשתייך לעולם הספורט) אכן קיימת, במטרה לקבל מענה על שאלת החקר שלי ועל הדילמה.